שתי תמונות שצוירו בכאב ובעצב. הסיפור עדיין בעריכה אתכם הסליחה.
בתמונה זו לא הייתה כוונה לצייר פרחים-או חיקוי כלשהו ליצירותיו של שגאל הגדול, אלא למחות על מצבנו העגום בכל מה שקשור בירושלים המזרחית ובעיקר במקומות הקדושים -הכותל והר הבית: נולדתי בירושלים וגדלתי בה אני זוכר שבהיותי בן עשר כאשר היו לי כמה מילימים בכיס הייתי הולך עם החברים שלי לעיר העתיקה לקנות את הגלידה הכי טובה והכי זולה בעיר וכשהיינו רעבים היינו הולכים לאכול חומוס עם פול הכי טעימים בעיר ומשם לרוב אחרי ששוטטנו ברובע היהודי ובסמטאותיו היינו מגיעים לכותל המערבי במטרה לתקשר עם הקדוש ברוך הוא. בגיל 14 עברתי לגור בגפי בחולון בדירתו של אחי הבכור שהתגייס לצבא הבריטי- לא לא לפני שדחסתי בכותל בין אבן קדושה אחת למשנה כמות גדולה של פתקים. כבר שנים רבות שאני תוהה אם יבוא יום שבו יוכלו ילדי ירושלים לטייל באופן חופשי בכל רחוב וסמטה בעיר העתיקה כמו באותם הימים השלווים מאירי הפנים – הנה בשל כך חשתי דחף לפני עשרות שניםי לצייר את ירושלים את משיח בן יוסף שכבר מדורי דורות אנו מצפים לבואו בכליון עיניים עד גיל ארבע עשרה דחסתי לחריצים שבין אבן קדושה אחת למשנה אין ספור פתקים בתחילה היו אלה בקשות ותחינות ולבסוף דרישות מלוות בכעס רב ככלות הכל כל מה שרציתי שיקדיש לי קצת תשומת לב, מאבי שהיה ירא שמים כל ימיו למדתי שאין דבר נעלם מבורא עולם ישתבח שמו אם כן למה הוא לא עונה לי? מאז חלפו שנים רבות ומלחמות רבות ומאחר שהמשיח לא בא נראה שצהל ימשיך להגן עלינו במלוא עצמתו
ההמשך יבוא בהקדם תודה על הסבלנות,
מירו.
The painter Avrahami Miro, born in Israel, has over the years developed his own style. He has originally studied directing for the theatre, and has learned painting techniques from various painters, though he got to his present style as a result of extensive autodidactic study.